לאן נעלמו לי שעות הבוקר?
אולי זה בקבוק הבירה הריק שניצב כרגע בגאון ליד המחשב שגרם לי לאיבוד תחושת הזמן או שמא אולי אחד מאותם גנבי האופניים המהוללים החליט לעשות שינוי תעסוקתי והחליט לגנוב זמן. עבודה משתלמת כשחושבים על זה.
אולי זה בקבוק הבירה הריק שניצב כרגע בגאון ליד המחשב שגרם לי לאיבוד תחושת הזמן או שמא אולי אחד מאותם גנבי האופניים המהוללים החליט לעשות שינוי תעסוקתי והחליט לגנוב זמן. עבודה משתלמת כשחושבים על זה.
אם לא הייתי מוקף עכשיו בארבעה קירות הייתי יכול להישבע שאני נמצא על המדרכה ברחוב, מוקף בפירות הקטנים שמטילים אימה על תושבי תל אביב שמא יפלו להם על הראש ויפצעו אותם באופן אנוש.
רעש המכוניות שעוברות ברחוב תחתיי כל כך קרוב שכנראה לכלבה שישנה כרגע מאחוריי על הספה עוברת אותה תחושה בדיוק כי אני לא מוצא שום תירוץ אחר לזה שהיא עשתה את הצרכים שלה בתוך הבית.
יש משהו בעיר הזאת שגורם לך להיות מוקף 24 שעות ביממה באנשים ועם זאת לפעמים להרגיש הכי לבד בעולם.
הנה זה מגיע, הדבר הזה שהטיס אותי לגרמניה, זה שגרם לי לראות 3 עונות של האנטומיה של גריי ברצף בלי לצאת מהמיטה, זה שהשאיר אותי ערה בלילות, שיכורה בימים ושום דבר ביניהם.
הנה זה מגיע, זה שבור כבר? זה נשבר? זה בדרך לזה.
כן, אני מרגישה שזה בא, זה מגיע.
קצת כמו לגמור, אתה יודע שזה מגיע אבל אתה אף פעם לא מספיק מוכן לרגש העצום הזה שממלא לך את הגוף כשזה קורה, זה יקרה עשרות פעמים אבל אף פעם לא תהיה מספיק מוכן.
לב שבור.
החול חם וזה נעים לי, זה מחמם לי את כפות הרגליים.
הוא מטפס למעלה עד שהשמש מצטרפת לעזרתו ועושה לי לחיים אדומות, נעים.
הלוואי שהיה משהו שיכול לחמם לב, לב שבור, כי לב שלם חם כשלעצמו.
מתקן לחימום לבבות שבורים, סטארט אפ המאה.
עם כל ההמצאות הטכנולוגיות המפגרות שממציאים, לא יכלו למצוא אחת לדבר הזה?
לב שבור.
אף אחד לא רוצה להתעסק בלב, ברגש, ברגש מפורק, זה מלוכלך ועלול לדבק וכמעט תמיד בלתי ניתן לתיקון מושלם ואנחנו דור שרוצה הכל ומהר וכאן ועכשיו ואם לא אז סאלאמת, שלום ולא להתראות.
ולב זה עניין של השקעה, מאמץ וזמן וזה לא מניב רווחים כספיים אז זה לא משתלם.
"if i lay here' if I just lay here would you lay with me and just forget the world?"
לא הא?, התמימות
גברים זה חרא ונשים עוד יותר, אפשר לחשוב שאם היינו עוברים לטובת המין השני זה היה פותר את כל צרות הלב, אבל זה לא.
מספיק לקרוא חמישית מבלוג של הומו בשביל להבין שכולנו באותו בור.
לפחות בזה כולנו שווים בלי הבדל דת, גזע, מין ונטייה, כולנו מסתובבים עם לבבות שבורים.
"He took my heart I think he took my soul"
אני לא אחכה לשקיעה, כי הגוף שלי צרוב מספיק. עולה בלהבות השמש.
בערב ההרגשה היא כאילו אני בתוך מקפיא והירח מהצד השני כבר קורץ לי שהוא חצי, כמוני.
עוד חצי חודש הוא יהיה שלם, אצלו זה ייקח רק חצי חודש, אצלי קצת יותר, וכשהוא יהיה שלם אני אראה אותו זורח יפה, מטיל את אורו מעל זמן אהוב באמפי גדוש זוגות, מלווה בלב שבור וכרטיס נוסף ששייך למישהו שכבר לא שלי.
עוד חצי חודש הוא יהיה שלם, אצלו זה ייקח רק חצי חודש, אצלי קצת יותר, וכשהוא יהיה שלם אני אראה אותו זורח יפה, מטיל את אורו מעל זמן אהוב באמפי גדוש זוגות, מלווה בלב שבור וכרטיס נוסף ששייך למישהו שכבר לא שלי.
ואולי
לא?
אני יוצא מהבניין, מניח את כף רגלי על המדרכה ולוקח שאיפה גדולה מתוך ידיעה שכרגע לקחתי "שאכטה" מהסיגריה הכי גדולה בעולם – תל אביב.
תודה לך עומרי ותודה לך נועה. אפשר להרגיש לא לבד בהרגשה הנוראית הזאת. אם זו הבדידות התל אביבית או הלב השבור; שניהם, משום מה, מתלכדים יחד להרגשה אחת כפולה ומכופלת בכאב שלה.
השבמחקאיזה כישרון אדיר זה לבטא את מה שהנפש רוצה להגיד אבל הפה לא תמיד יכול.....נהדר!
השבמחק