אתם מכירים את זה שיש שנייה אחת בחיים שלכם, שאתם כל כך מתחרטים שקרתה, שאתם מבלים עוד מיליוני שניות אחריה בניסיון להבין מה עשיתם לא נכון, מה היה קורה אילולא, והאם אולי רק הפעם, אחרי שתלכו לישון, תקומו ותגלו שכל זה לא קרה. שהשנייה הזאת, הכל כך מינורית, התאיידה מהעולם והסדר חזר על כנו.
ואתם קמים בבוקר, והשנייה הזאת עדיין קיימת, יש חלק בלב שכואב כל כך ומזכיר לכם שהשנייה הזאת עדיין חיה ובועטת ואילולא היא, הייתם קמים היום עם חיוך על הפנים ולא כשהריר שלכם מרוח על הכרית.
ערעורי אני אפסיק לאכול קלאמרי \ לנהוג בשבת \ לאכול לחם בפסח \ להתנהג בזילזול לדתיים שבאמת ובתמים חושבים שארצה להניח תפילין לפני שהשבת נכנסת כשאני עם סקיני כתום ותיק צד במהלך שופינג ספרי בשינקין עולים ומבצבצים. פתאום התהייה האם כוח עליון קיים עולה, ואחריה מיד עולה הרצון לעשות הכל רק כדי שאותה שנייה תיעלם מהעולם.
ואז מגיעה ההתפכחות, אותה הבנה כואבת, שכנראה למעשים שלכם יש תוצאות ושכמו תמיד, האפשרות להחזיר את הגלגל אחורה הוצאה מסולם הפעולות האפשריות לבני האדם הפשוטים.
ולחשוב שאחרי כל אותם הפעמים שהייתי בצד הנפגע, עמדה מולי נפש עדינה אחרת ושיסעתי אותה כאילו הייתה ההמבורגר הראשון שקניתי אחרי חודשים בהם מיתנתי את עצמי בהוצאות כלכליות מיותרות כגון הנ"ל.
וגם אז, באותו הרגע ההמבורגר היה אלוהי, טעים כמו שמעולם לא טעמתיו ואילו חשבון האשראי שהגיע לאחריו כאב כמו שלא הרגשתי מעולם.
המחשבה המייסרת שיש מישהו כרגע שכותב עוד פרק בבלוג שלו בגללי נוראית.
אני בוהה בקעקוע שנמצא על פרק יד ימין שלי, הוא אמור להזכיר לי לשים את עצמי במקום הראשון.
האותיות השחורות בוהקות בניגודן לעורי הלבן.
האם גם על חשבון מישהו אחר?
כנראה שלא.
אלך לישון עכשיו, אולי כשאקום, השנייה הזאת, תועיל בטובה לעזוב אותי בשקט ותחזיר את המצב כמו שהיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה